משלימים לו מין-ין – מאמר אורח בסלונה

כמו הרבה עבריינים, גם הוא החל לחבוש כיפה. אבל ברגע שהרבנים הודיעו על תמיכתם בו- נחצה הגבול. פוסט אורח לקראת גזר דינו של קצב

בשבועות הקרובים נחזה כולנו בתמונה מבישה בתולדות מדינת ישראל: נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, יובל לבית הסוהר כעבריין מין מורשע. מי שנתפס ברוב הציבור הישראל כעבריין שצריך לשבת מאחורי סורג ובריח זוכה לגיבוי מקומם מצד רבנים מסויימים. קצב, שהורשע באונס, טרח להסתובב לאורך תקופת משפטו כשהוא חובש כיפה על ראשו. הוא עשה זאת במופגן, בראש מורם ונראה שהשתמש בקלף הדתי על מנת לצייר עצמו כאדם מוסרי בעל ערכים, מסורת ודרך ארץ.

קצב גם טרח להגיע לבית הכנסת בקריית מלאכי והסתתר באוהלה של תורה על מנת שזו תמצא לו ישועה ואולי נחמה על מעשיו הפליליים. אך קצב לא עשה זאת לבדו, התפילה שנתן לא הייתה חרישית ובודדה. בית הכנסת פתח את שעריו לעבריין המין המורשע, אף רב לא טרח לגנות את המעשה בריש גלי והחברה הדתית לא הוציאה את האנס המורשע בדין מקרבה. ההיפך הוא הנכון, בבית הכנסת זכה קצב ליחס אוהד ומבין, הרב אבינר אף הפליא וטען כי קצב זכאי מכל אשמה ורבנים רבים תמכו בנשיא לשעבר לאחר שהחברה הישראלית החילונית הקיאה אותו מקרבה. אין זו הפעם הראשונה שהדת מכסה על ערוותם של עבריינים פלילים: הרוצח יגאל עמיר לא הסיר את כיפתו לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ולא הוקע ממחנהו, ח"כ לשעבר בניזרי לא נדרש להחזיר את ציציותיו ולא להגיע לקהל בית הכנסת וכן הלאה.

מתחבאים מתחת לכיפה

העובדה שרבים מיושבי בתי הכלא בישראל מתחבאים מתחת לכיפה – סרוגה או שחורה – היא עובדה מטרידה, אך מטרידה יותר היא תמיכת הרבנים בעבריינים אלו. העובדה שהממלכתיות הישראלית, שלוקה בהמון חסרונות ובעיות, הוקיעה אדם שעמד באחד התפקידים הבכירים והמורמים מעם במדינה היא אות למופת. זוהי תקופה מביכה לפוליטיקה והציבוריות הישראלית, אך זמן גדול לדמוקרטיה. תמיכת הרבנים בהקשר זה היא בעייתית. מי שמזדרזים לחתום על כל מסמך האוסר על מכירת בתים לערבים או מוציאים דין רודף כלפי כל מי שאינו חושב כמותם, מגלים לנו שגם במנהגי וחוקי החברה האזרחית הם בוחרים בצד החשוך והמקולקל.

תמיכת הרבנים רועמת בעיקר לנוכח העובדה שבית המשפט אמר את דברו, הציבור אמר את דברו, המשטרה אמרה את דברה, פוליטיקאים ועיתונאים הביעו דעתם על העניין-  אך מי שאמורים לשאת את דגל המוסר היהודי בגאון בוחרים בצד העברייני. הרבנים הללו מחבקים את הנשיא שסרח מבלי להניד עפעף. כנראה שאונס אינו עבירה חמורה בעיני מי שרואים עצמם כמנהיגי הרוח של דורנו, מתכסים באוהלו של מפעל הדת הגדול. העובדה שבספר הספרים דינו של אנס הוא חמור ולעיתים אף מגיע לדין מיתה נעלמה מעיניהם של פקידי הדת הללו.

כשצריכים אותם, הם שותקים

תמיכת הרבנים צורמת במיוחד לנוכח העובדה שקצב טורח להופיע כשכיפה לראשו ומתגאה בהיותו שייך לעולם הערכים הדתי. עניין זה של העיסוק ברשויות השלטון של מדינת ישראל יש לו נוכחות קבועה בדיוני הרבנים, אולם כשמדובר בנשיאות ישראל, המוסד הממלכתי הרם ביותר, הם בוחרים את הדרך הקיצונית. אם העניינים הפוליטיים הם עניינים של דעה והשקפה הזוכים בכל רגע להתייחסות הרבנים, לא מתקבל על הדעת שענייני עבירות מוסר וחברה ייפקדו מן השיח, לא יוקעו ואף יזכו לחיבוק. על תמיכת הרבנים הזו לא תהיה מחילה נוספת כאשר מעשי האונס הבאים ישאבו ממנה השראה.

עו"ד אירית רוזנבלום היא מייסדת ומנכ"לית ארגון משפחה חדשה

מקור: סלונה

משה קצב- כמו הרבה עבריינים, גם הוא החל לחבוש כיפה. אבל ברגע שהרבנים הודיעו על תמיכתם בו- נחצה הגבול. פוסט אורח לקראת גזר דינו של קצב

מין המניין


פורסם בקטגוריות: עיתונות ותקשורתתגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , השאר תגובה

פרסם תגובה

שדות חובה מסומנים ב *

*
*

מותר להעזר בסימני HTML הבאים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

אירית רוזנבלום בגוגל+
מרקטיזם - פרסום בגוגל / פרסום באאוטבריין