שברו לנו את הצלעות / עו"ד אירית רוזנבלום

נכתב ע"י: אירית רוזנבלום

הגיאומטריה של השלטון בישראל- איך הופך משולש שווה צלעות למשולש ישר זווית ?

המשולש – משפחה – פרנסה – מדינה , הוא משולש המוכר לכולנו. בחברה מתוקנת, כל אחת מן הצלעות הללו תומכת ונתמכת זו בזו ויחד הן מעצבות משולש יציב. המשולש הזה, שהוא תמצית יציבותנו, יכול בתנאים מסוימים לקבל עיוותים כאלה אשר עלולים לפגוע בו, עד כדי התפרקותו במקרה הרע, או במקרה הרע פחות, תהא צלע אחת משתלטת על היתר.

במדינת ישראל, נוטה השלטון לעוות את המשולש בכל הזדמנות וכמו שיטה ידועה מראש, משך שנים רבות מסתיימים כל המאבקים המבקשים לשמור על יציבותו של המשולש, בעיוותו המוחלט, עת הופכת המדינה לצלע הארוכה והכבדה ביותר והמשולש שלנו למשולש ישר זווית בו קורסות צלעות המשפחה והפרנסה תחת עולה של צלע המדינה.

הדוגמא הטובה ביותר להמחשת ה"מטאפורה המשולשית", היא המאבק האחרון על "הבית", המחאה החברתית המתפרצת מבטאת את זעקת הצלעות השבורות, אבל בשיטה, כמו בשיטה, צומחת צלע היתר של המשולש בפראות ורומסת אותן אף יותר. ראה פרשת החזר הוצאות המטפלת, שהדהימה את המדינה בשנת 2009, עת זכתה ורד פרי בבג"ץ שקבע כי יש להכיר בהוצאותיה בגין ההשגחה על ילדיה, בעת שהיא עובדת. אך פסק הדין, המייצג את הצלע המשפחתית הזאת זכה ל"טיפול מיוחד" של האוצר והמדינה והטביע את ההקלות בים של מלל וספינים עוקפי בג"צ, כך ששוב גדל כוחה של המדינה על אזרחיה. הכלל התאגידי היסודי החל במדינת ישראל קובע כי כל הוצאה המיועדת לייצור הכנסה הינה הוצאה מוכרת לצרכי מס, אז איך הצליח האוצר לשטות בכולם ובכל זאת לרמוס ברגל גסה החלטה שבאה לחזק את הצלע המשפחתית. מקרה זה ממחיש את הקלקול האסימטרי של השיטה הכלכלית שלנו, בה ניתנת עדיפות לתאגידים ולמדינה ולא לאנשים. גם כאשר זרוע השלטון ממש הלא היא הרשות השופטת, "סרחה" לשיטת השלטון הרומס, היא זוכה להדיפת הכתף הקרה, שממגרת באחת את החלטותיה, כי גיאומטריה היא גיאומטריה.

סיפורה של ורד פרי הוא בבואה של עיוות שיטה המשפטית-כלכלית של הממשל הישראלית. סחיטת האזרחים עד לשד עצמותיהם דורסת כל היגיון או הוגנות חברתית גם במחיר של פגיעה ברשות השופטת ובראשה בג"ץ. הסכנה לקיומה של מדינת ישראל היא ברורה ומיידית וזאת כיוון שאין מדינה ללא משפחה וללא אזרחים. לא קיימת מדינה בה מתקיימים תאגידים כלכליים בלבד ללא אנשים וישראל, לבושתה, מעדיפה את התאגידים הכלכלים על אנשים חיים, על משפחות מתפקדות ועל מי שבפועל משלם את המחיר שלא לצורכי רווח, כמו אב לילדים או אמא חד הורית לדוגמה.

ראוי לקרוא לשיטה שמכבדת את המשפחה האוחזת בצלע חברתית יסודית, ומקרה ורד פרי הוא דוגמה לשיטה אשר בזה ומזלזלת בחלק מהאושיות שביקשו לכבד את המשפחה. בג"ץ אישר, המדינה והאוצר מסמסו את ההחלטה. שיטה שאינה מכבדת את המשפחה תביא להתפרקותו של האיזון המשולש וזאת כיוון שאין מדינה ללא משפחות וללא אזרחים. המשפחה היא אבן בניינה של החברה הישראלית ולמעשה של כל חברה אנושית. בישראל פועלים על פי עיקרון האדון והסוס: המדינה מקצצת עוד ועוד ברווחת האזרח ומנסה לבחון את שרידותו, כשם שאותו אדון-חזיר מקצץ במנת הקש של סוסו ובסוף תמהה כיצד הרגיל את סוסו לא לאכול וזה מת.

האירועים הביטחוניים הקשים, הפוגעים בימים אלו, פגיעה אנושה במשפחות רבות בישראל, לא ישיבו את חייהן, גם בשוך הסערה, למסלולם כתמול שלשום. התנהלות המדינה עשויה להפגיש את אותן משפחות עם מערכת בירוקרטית רומסת ואטומה, אולם חרדתי נובעת דווקא מהשפעת האירועים על קול המחאה האמיתי והחשובה כל כך של המשפחה בישראל. הטיעון הביטחוני, מאז ומעולם שירת את המדינה בצרותיה, כאשר אלו נשקפו מצלעות המשולש, או אז נוהגה המדינה להשתיק את זעקות הצלעות החלשות ותמיד גם הצליחה בכך וקול ההמון שתק, משום שאי אפשר לזעוק כאשר נשפך הדם.

אם במקרה של החזר הוצאות עוזרת ומטפלת, רמסה המדינה את הרשות השופטת ונערי האוצר המציאו פתרון עוקף פסיקה, אז במקרה של המחאה החברתית הזו, כמו בא הפתרון מכוח עליון ואכזר, אך גם אם לא יהיה בכוחו לדכאה, היו סמוכים ובטוחים שיימצא "תרגיל" אחר. כי הרעיון תמיד נשאר אותו רעיון, כוח, כסף ושליטה זו השיטה, השיטה שהופכת את המשולש ממשולש שווה צלעות למשולש ישר זווית, בו כוחו של היתר, הזווית הגדולה נשען על צלעות היסוד, ומאיים לשוברן.

האם שליחי המדינה וחלקיה בדמותם של נערי האוצר אינם בעלי משפחות ? האם הם אינם מבינים שהם מקצצים בכושר שרידותה של המשפחה הישראלית ? האם הם אינם מבינים שהם שוברים את גב המשפחות בישראל ? הלא הם הצלע המרכזית, לפחות כמו זו של המדינה וכאשר תישברנה צלעות המשולש, תישבר החברה כולה.

בג"ץ ורד פרי כמשל /עו"ד אירית רוזנבלום, דעה אישית, פורסם בגלובס 1.9.2011
בג"ץ ורד פרי כמשל / עו"ד אירית רוזנבלום, דעה אישית,  פורסם בגלובס 1.9.2011

בג"ץ ורד פרי כמשל / עו"ד אירית רוזנבלום, דעה אישית, פורסם בגלובס 1.9.2011

Google

פורסם בקטגוריות: מאמרים, עיתונות ותקשורתתגיות: , , 1 תגובה

תגובה אחת

  1. שרצר משה שרצר משה
    Posted 17 בספטמבר 2011 at 23:23 | Permalink

    כפי שאני מבין את הדברים, המדינה, וליתר דיוק מפלגות הקואליציה, על מנת לא לקצץ בהוצאותיה וע"י כך להקטין את השירותים שהיא מספקת לאזרחיה (העלולים להתחשבן איתה ביום הבחירות), צריכה למצוא את האיזון בין הכלים השלובים של המעמד הנמוך ומעמד הביניים ןבין בעלי ההון, השולטים על התאגידים והמפעלים הפרטיים. אם היא תעניק הנחות (המתבטאות בכסף) לצד אחד, היא תצטרך להכביד ידה על הצד השני.
    נערי האוצר, השולטים למעשה בתקציב המדינה, כפי שפורסם בכתבה של "מבט שני" בערוץ הראשון, יודעים היטב באיזה צד של הלחם מרוחה החמה. כשהם יעזבו את שירות המדינה לטובת השוק הפרטי המשלם יותר, מי יהיה המעסיק שלהם אם לא בעל ההון ? לכן קודם כל צריך לדאוג לצד שלו.

פרסם תגובה

שדות חובה מסומנים ב *

*
*

מותר להעזר בסימני HTML הבאים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

אירית רוזנבלום בגוגל+
מרקטיזם - פרסום בגוגל / פרסום באאוטבריין