רעלה ואגרוף קמוץ – על נשות המהפכה הערבית / מאת: עו"ד אירית רוזנבלום

במהפכות המתחוללות בימים אלה במדינות ערב, משחקות הנשים תפקיד חשוב מבעבר. אירית רוזנבלום חושבת כי המפגינות אולי אינן הרוב אך הן משאירות חותם משלהן

המהפיכה באה מהרחוב

תרומתן של הנשים במהפכה הנוכחית היא אמנם קטנה במובן הכמותי ביחס לגברים, הן לא הגיעו לעמדות השפעה של ממש ובפועל בסופו של דבר אין הן נכללות בין כובשות השלטון, בינתיים הצבא המצרי, המושתת על טהרת הגברים, הוא השולט.

ועדיין, היכן בכל זאת, ניכרת השפעתן של הנשים במהפכת תוניס ומצרים 2011 ואולי גם בלוב? אפשר לומר שהיא ניכרת בסגנון, אופן התנהלותה של המהפכה והמסרים שהיא הביאה איתה מן הרחוב. המהפכה הזו, מתאפיינת במטבעות לשון וחשיבה הרבה יותר פמיניסטית מכפי שהורגלנו בעבר. הפמיניזם שראשיתו אמנם בעולם המערבי, בשלהי המאה ה-19 בכל זאת זכה להשפיע על העולם כולו. יותר נשים משכילות, יותר נשים עובדות וכבר מזמן יותר נשים משפיעות ומצויות בעמדות מפתח. נדמה כי הניצחון הגדול של הפמיניזם בעידן המודרני הוא חשיפתה של האתיקה החדשה, אתיקה של אכפתיות ודאגה, אתיקה שלא מחייבת להביא אל השיח צחצוחי חרבות והיא נותנת מקום ולגיטימיות גם לרגש. נראה שזו האתיקה שהייתה חלק ממהפכת טוניס ומצרים. כאשר החלשים, הנדכאים זכו להביע את קולם ואת זעמם ולהחליף את השלטון המושחת.

הקול הוא הכלי החדש לביצוע מהפיכות, קול קורא, הוא גישה חדשה לקיום דיאלוג, גישה שלפמיניזם יש זכות ראשונים לגביו וכאשר הוא משמיע קולות של דאגה ואכפתיות הוא כבר פמיניסטי ממש. אז גם אם מספרית לא היו הנשים הרוב המכריע בכיכר א-תחריר, הסגנון הנשי היה שם והאתיקה הנשית של ניהול המאבק והשיח עשתה את דרכה בגדול.

אירית רוזנבלום היא מייסדת ומנכ"לית ארגון "משפחה חדשה".

פורסם באתר וואלה

רעלה ואגרוף קמוץ – על נשות המהפכה הערבית